הכל מתחיל בראש

הכל מתחיל בראש

אופנוענות "חכמה" על קצה המזלג

(עורך: אלון סגל)

לרוב, איננו מודעים כלל ועיקר ל ״איך״  המוח שלנו עושה את מה שהוא עושה. כל מה שמעניין אותנו זה ״מה״  אנחנו צריכים שהוא יעשה עבורינו.

אבל הטענה שתעלה לפניכם כאן היא שכדי להיות רוכבי אופנוע טובים יותר, מהירים יותר ובטוחים יותר עלינו להבין את ה ״ איך ״ יותר מאשר את ה-״מה״ וזאת משום שהחלקים הכי חשובים באומנות הרכיבה עוסקים ברמה הלא מודעת. זה הטבע השני שלנו ­ ההרגלים שלנו.

אנו בנויים כך שיש לנו 3 מימדים או נתיבים של עיבוד מידע- מידע שבעקבותיו תבוא תגובה או פעולה בגופינו.

נתיבי עיבוד מידע:

  1. רפלקס: ­ מודל סיבה –> תוצאה. הרפלקס הוא הנתיב המהיר ביותר לפעולה. מכת פטיש קטנה בברך ובום… הברך קופצת. המידע בנתיב הזה אינו עובר דרך המוח אלא דרך מערכת העצבים בלבד.
  2. אינסטינקט: ­ מודל סיבה –> עיבוד מידע –>  תוצאה. אינסטינקטים הם כמו אלגוריתמים מובנים בתוכנו. משהו כמו ״כתובת על הקיר״ או ״פרוטוקול מתוכנת״. אין לנו שום בחירה כאן למרות שיש כאן שלב של עיבוד מידע וזאת בגלל האופן שבו המידע מעובד (עוד על זה בהמשך).
  3. הרמה המודעת: ­ קוגניטיבית. כאן מתקיימים התהליכים המוחיים המודעים שלנו. חישוב, הסקה, חשיבה וכו׳. גם אלה פועלים תחת מודל סיבה –> עיבוד מידע –>  תוצאה, אלא שכאן תהליך עיבוד המידע הרבה יותר עמוק, ארוך ורב מימדי.

מה שמעניין אותנו זה רק מספר 2 (האינסטינקט). כי 1 (הרפלקס) כלל לא בשליטתינו ומספר 3 (הקוגניציה) זונחת אותנו לאנחות כשאנחנו נמצאים ב״מקומות המאתגרים״ על האופנוע כי אז אנו נכנסים לתחום האינסטיקטיבי שמופעל ע״י לחץ, פחד וחוסר יכולת לעבד מידע במהירות מספקת.

מטרתו של חלק זה של המאמר ללמד את הקורא שיש לנו היכולת לפתח אינסטינקטים חדשים משלנו.

אז איך זה עובד? …

ובכן, למוח יש מנגנונים האחראים על ייעול של פעולותיו. כמובן שלקחת פעולות אקראיות בחיים שלנו ולייעל אותן זה די בלתי אפשרי. אבל אם נסתכל "מקרוב" נגלה כמה המוח שלנו טוב בייעול של תהליכים לא אקראיים. כל אותם דברים שאנו חוזרים עליהם כל הזמן ­ אלה הם ההרגלים שלנו.

מי פעם יצא מהבית וחזר לבדוק אם הדלת נעולה כי החליט שהוא שכח לנעול את הדלת רק כדי לגלות שהדלת אכן נעולה?

מישהו פעם קלט, בדיעבד, שהוא כרגע גמע איזה 15 דקות נסיעה בזמן שדיבר בטלפון בנהיגה ואין לו שמץ של מושג מה הוא עשה בדיוק בזמן שדיבר. זה פשוט נעשה מעצמו?!

יש עוד המון דוגמאות שניתן לחשוב עליהן אבל הקו המשותף לכולן היא העובדה שהמוח שלנו מאוד אוהב לייצר לנו סוג של "קיצורי דרך" כאלה. כשאנחנו חוזרים על משהו או מגיבים באותה צורה מספר רב של פעמים המוח מתחיל לקטלג

את הפעולות או התגובות האלה בדרך כזו שבה כשפעולה או התגובה מתרחשת חלקה או רובה מנוהל באופן אוטומטי. אנחנו באופן אוטומטי נועלים את דלת הבית ביציאה ואנחנו באופן אוטומטי נוהגים ברכב כשדעתנו מוסחת (הכוונה כמובן לתפעול הטכני של הרכב ואין בדברי לרמוז שאין פגיעה באיכות הנהיגה שלנו כשדעתנו מוסחת ובתהליך קבלת ההחלטות).

וזה עובד מצוין. כי המוח שלנו מצליח לעזור לנו להשקיע הרבה פחות מודעות (=אנרגיה) בדברים שחוזרים על עצמם. דברים אלה הופכים להיות אוטומטיים (כמעט) עבורנו עד לרמה שאנחנו אפילו לא מודעים להם. זוהי הרמה האינסטינקטיבית הידועה גם כ "טבע שני".

באומנות הרכיבה על אופנוע מכלול רב של פעולות, אם נעשה נכון, הוא דווקא מנוגד לאינסטינקטים שלנו.

אז אם הדרך היחידה לא להיכנס בקיר היא לא להסתכל עליו דווקא כשהמוח עכשיו זועק "תראה. סכנה!!!", בזמן שנוירונים במוח עפים לכל עבר במהירות האור, חלקם שולחים לנו פקודות שמכווצות אותנו כמו קפיץ לטוב ולרע

(אדרנלין והרבה ממנו) בעוד אחרים ממקדים אותנו על הסכנה כדי שנוכל להתמודד איתה כי עכשיו ברגע הזה אנחנו סופר­ אנושיים עם תגובות של חתול, לשבריר שנייה. ועכשיו לא להסתכל על הקיר???

איך משתלטים על משהו כל כך אוטומטי וחזק כמו פחד והאינסטינקטים הנלווים אליו? אלה הרי תגובות הישרדותיות?!

ובכן, אנחנו לא חייבים להביא את עצמינו למצב סכנה כדי לשנות משהו בראייה שלנו. אבל אם נתאמן כל הזמן ומספיק פעמים על מבט נכון ברכיבה ­ על הטכניקה הזו של "מבט", בסוף זה יהפוך לטבע שני!

תחשבו על זה רגע… זה הרי מה שהמוח שלנו יודע לעשות כל כך טוב. אנחנו בעצם יכולים להשתמש במנגנונים שלו עצמו כדי לשנות את הדפוסים הקיימים. ואם נעשה את זה מספיק פעמים, המוח שלנו יעשה את השאר וייצר לנו מין ״קיצור דרך״ שכזה בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

לכן זו אומנות לכל דבר ויש ללמוד אותה ולתרגל אותה.

תרגול! תרגול! ו… עוד תרגול!