טכניקות רכיבה

טכניקות רכיבה

מבט, כידון, גז

(עורך: אלון סגל)

אלה הם שלושת האלמנטים או הטכניקות שעל בסיסן רוכב יכול לבנות את שאר הטכניקות הנדרשות לרכיבה מתקדמת. ללא שלושת אלו, כל שנותר לרוכב פלוני אלמוני זה לבנות את הרכיבה על סמך הכישרון שלו. מאחר שרכיבה מתקדמת היא אומנות, וגם המוכשרים בנגני הגיטרה לא למדו לנגן לבד אז קל להבין ש״תקרת הזכוכית״ (תקרת זכוכית היא שם נרדף לגבול דימיוני שנתפס כמשהו שלא ניתן לעבור) היא רק עניין של זמן. ומי שמגיע לתקרת הזכוכית, מגלה שלא קל לחזור חזרה. מכאן שכדי להתפתח ולמצות את הפוטנציאל שלנו עלינו כרוכבים תמיד ללמוד, להתאמן ולקבל הדרכה מעוד זוג עיניים פרט לשלנו.

 

בואו נראה במה דברים אמורים…

מבט

בחלק הקודם הוזכרה דוגמה על מה קורה למבט שלנו במצב לחץ ולמה זה קורה. למשל, אם נכנסנו לפנייה מהר מדי, המבט יישלח אינסטינקטיבית אל המעקה או החוצה מהפנייה כי זה מה שמלחיץ כרגע, במקום לשלוח אותו לכיוון היציאה מהפנייה ובכך להדק את הפנייה ולהישאר על הכביש.

המבט הוא הטכניקה מספר 1 משום שהיא היחידה שמשחררת את המוח שלנו לעשות דברים אחרים.

המבט הרחוק, קדימה, להמשך מקנה למוח זמן לעבד את הנתונים יותר מהר ומונע ממנו או ״להינעל״ במצבי סטרס או כלל לא להגיע אליהם.

ודווקא משום שהטכניקה הזו קשורה קשר הדוק וישיר למוח שלנו אז הכי קשה לעבוד עליה.

*** נגלה לכם בסוד שהרווח הטמון בשליטה במבט עולה מספר מונים על כל טכניקה אחרת ברשימה שלכם *** כשחושבים על זה רגע כל פיסת מידע שאנו מעבדים ברכיבה על האופנוע מגיע מהעיניים. הכל… אבל הכול! תלוי בעיניים שלנו ובאופן שבו אנו מעבדים את המידע הזה. מתי להאיץ, מתי לבלום, מתי להטות, מתי ליישר. הכול!

 

גז

מה שמביא אותנו לטכניקה השנייה בחשיבותה: גז ­ שם קצר ל ״תפעול המצערת״. אפשר להכליל ולומר שהגיאומטריה של האופנוע מוגדרת כך שחלוקת העומסים היא כ %60 על האחורי וכ %40 על הקידמי. במצב זה האחיזה של האופנוע את הכביש היא אופטימלית. שליטה טובה במצערת למעשה מאפשרת לרוכב בכל מצב נתון לשמור את הגיאומטריה של האופנוע במצב אופטימלי כדי לשמר מהירות ויציבות כאחד.

 

 

כידון

למי שיצא לגלגל צמיג בילדותו אולי זוכר איך הצמיג בהתחלה מתנדנד ואז מתיישר ומתגלגל בצורה יציבה למדי כפונקציה של המהירות אותה הוא נושא. אם נגלגל אותו לאט מאוד הוא יתגלגל קצת ויפול ואם נגלגל מספיק מהר הוא ימשיך להתגלגל כברת דרך. 

למעשה, כך בדיוק מתנהג האופנוע אלא שהימצאותינו עליו מהווה גורם שגורע מיציבותו בתנועה. לכן תפקידינו אינו רק להזיזו נכון אלא גם למזער את ההשפעה של גופינו על הגיאומטריה שלו. וההשפעה שלנו מאוד מאוד גדולה משום שמשקל גופינו מהווה חלק ניכר מהמשקל הכולל מחד ומיקומינו על האופנוע מעלה את מרכז הכובד של ״החבילה״ הזו שנקראת ״רוכב ואופנוע״ ומכאן שהחבילה רגישה יותר להשפעות של כוחות פיזיקליים (נציין כאן שבאספקטים מתקדמים מאוד של הרכיבה משתמשים במרכז הכובד הגבוה כדי לשמר מהירות אבל לא נדון באספקטים אלה כאן).

 

אזי כדי למזער את השפעות הגוף עלינו, בראש ובראשונה, לשמור על הניטרליות של הכידון ככול יכולתינו בכל הקשור לאופן שבו אנו נמצאים על האופנוע ומתקשרים איתו.האתגר כאן מצוי בעובדה שהנטייה האינסטינקטיבית שלנו היא להיתלות בכידון במצבים שמלחיצים אותנו.

*** כידון רפוי ומשוחרר = אופנוע ניטרלי ויציב ***